תערוכות

יום אחרי אסון התאומים פורסם התצלום של ריצ'ארד דרו של "האדם הנופל", כאשר ראשו מופנה מטה בעודו נופל מאחד ממגדלי התאומים. הרס מגדלי התאומים בבחינת אירוע קטסטרופלי שמוטט מונומנט מודרניסטי, תבע את העלאת השאלה המתחדשת בנושא גורל המודרניזם בעידן הפוסטמודרניזם.

בדיאלוג עקיף עם הפוסטמודרניזם ועל רקע רעיונות המודרניזם, בוחר אלי שמיר להתייחס באופן מחודש לאדם כמרכז. דמויותיו כמו יוצאות מהבד אל הצופה ונוכחותן מעוררת שאלות בדבר מקומו של האדם בחברה בת-זמננו.

הכמיהה המטאפיזית עתיקת-היומין לבניית ירושלים השמימית עומדת במרכז עניינו של הפרויקט הווירטואלי של לילך שטיאט.

מה יקרה אם החלום של לנון של "עולם שאין בו מדינות... עולם ללא רכוש..." יעבור מוטציה לסיוט הניאו-קפיטליסטי – שבו התרבות המערבית תמוטט את גבולותיה של כל מדינה, עד אשר ה"אחרוּת" לא תהיה עוד יותר מאשר ביטוי חסר משמעות?

בהיותו חדור תחושת שליחות, בני אפרת מנציח את האפשרויות העתידיות העומדות בפני האדם, כאשר דימוייו הדיסטופיים-אוטופיים משמשים אותו בפרויקט הארכיאולוגי-עתידני של ההיסטוריה.

מבנה העשרימון, המורכב ממוטות במבוק, נע במרחב היצירה של אילת כרמי ומירב הימן בכוחן של שבע דמויות הדוחפות אותו באמצעות הטלת משקל גופן. כך הופכות האמניות את הצורה ההנדסית-מתמטית לכלי קיבול לגוף האדם ולפעילותו.

יצירותיה של טלי נבון מתבססות על תפיסת עולם שלפיה התכנסות פנימית, הקשבה ונטישת האגואיזם לשמו – יש בכוחן להביא את האנושות למקומות טובים וראויים יותר.